הפוסט הזה היה באורך 3,000 מילים. כולם הרגישו מסובכים מדי, כבדים ומוזרים. לחצתי על מחק. ואז פשוט הקלדתי את מה שאנחנו באמת מרגישים, שלם עם דברים שמעולם לא אמרנו בקול ואפילו כמה דברים שמעולם לא הודינו לגמרי בפני עצמנו לפני כן.
האמת היא שאנחנו אוהבים אתכם. כאילו באמת. אפילו לאהבה הקשה. אנחנו יודעים שאתה אומר את זה כי אכפת לך (או מקווה שאמרת את זה בשלב מסוים), ואנחנו רוצים שתדע שאכפת לנו מיד בחזרה. אנחנו רוצים לעשות עבודה טובה. אנחנו רוצים לעשות זאת בשמחה ובהתרגשות. אנחנו רוצים לתת לך השראה. אנחנו יודעים שזו דרך מדהימה להתפרנס ואנחנו מלאי הכרת תודה על החוויה שחלקנו אתכם בשבע השנים האחרונות לחיינו באינטרנט.
לעולם לא היינו כאן בלעדיך, ולא עובר יום שאנחנו לא יודעים זאת. זו הסיבה שביקשנו את המשוב שלך בשבוע שעבר וקראנו כל תגובה אחרונה. אנו מעריכים את הכנות והתשוקה שיש לכם בנושא הפיכת הבלוג הזה לגדול. ואנחנו מסכימים עם הרבה ממה שנאמר. אנחנו מרגישים עצוב כבר זמן מה - כאילו איבדנו את הקצב ואנחנו איכשהו מפספסים את המטרה עבור עצמנו ועבורכם. גם אנחנו מתגעגעים לימים הטובים שבהם עשינו את זה בשביל האהבה והיינו מלאים בשמחה וספונטניות כל כך ברורות. זה הרגיש כמו מקום שכולנו בילינו ופשוט אין בו את האווירה הזו יותר.
במהלך השנים צצו לנו הזדמנויות מדהימות רבות. דברים שלא חלמנו לעשות במיליון שנה, ודברים שאנחנו אסירי תודה על כך שהייתה לנו ההזדמנות לחוות. עסקת ספרים, איסוף בחירות צבע עם בנג'מין מור, ליין שנמכר ב-Target, בית תצוגה וכו'. אבל בדיעבד הדברים האלה גם גרמו לזה להרגיש הרבה יותר כמו עסק מאשר בלוג אישי לרבים מכם, ולנו בתור נו. למעשה, הורדנו את אלה מאחורי הקלעים בניסיון לחזור לשורשים שלנו (אנחנו כבר לא עושים את קולקציית הצבעים של BM, הספר השני כתוב בעיקר, המוצרים שלנו ב-Target סיימו את ההפעלה שלהם, וסיימנו את בית התצוגה) אבל אף פעם לא באמת פרסמנו הודעה גדולה על זה - אז זה מובן לחלוטין שחלק מכם אולי חושב שעברנו אל המרעה הירוקים יותר והשארנו את הבלוג באבק, כביכול. המציאות היא שהאתר שלנו מניע את ההצלחה של כל פרויקט חיצוני כמו מוצר או ספר, כך שלעולם לא נוכל להפנות עורף לבלוג ולצפות שגם הפריטים האלה ימשיכו להימכר.
לא רק שהרגשנו את המעבר הזה מג'ון ושרי ל-Hy Our House: The Brand, אלא שהבלוגוספירה בכללותה הפכה ליותר ויותר ממומנת/תאגידית לאחרונה. אנו יכולים לראות מבחוץ כקורא, או אפילו בלוגר עמית, שקשה לקרוא פוסט בבלוג מבלי לחשוד במניע נסתר או מערכת להרוויח כסף מאחוריו. בשבוע שעבר כמה מכם הזכירו שאולי נצטרך להמשיך במתנה כי הם משלמים לנו היטב, מה שהפתיע אותנו מכיוון שהם אף פעם לא משהו שאנחנו מקבלים עבורו תשלום (אנחנו אוהבים להעביר לכם דברים בחינם בתור תודה על הקריאה ).
יחד עם כל העניין של העסק/מותג שקורה, וההופעות הצדדיות שהרגישו שהן מבלבלות את המים עבור חלקכם, בהחלט יש דברים אחרים שהיינו רוצים שהיינו מטפלים בהם אחרת בדיעבד. רק אם להזכיר כמה, יש: התגוננות מדי, הסברת יתר, נותנת לדברים להיכנס לנו לראש ולשנות את הגישה הקלילה שלנו, והמאבק הפנימי בין שקיפות ושיתוף יתר של פרטים אישיים כמו בית חדש פנוי ללא מערכת אזעקה (נראה הלוואי שהיינו מטפלים בהכרזת הבית השלישי שלנו אחרת). אנחנו יודעים שרבים מכם הרגישו עלבון שלא שיתפנו יותר בחופשיות על הבית הזה, ואנחנו באמת מתנצלים.
בכל מקרה, בחזרה למכלול הזה אנחנו סקסיות מועדות ואתה יודע את זה. זה מתסכל בלי סוף לעשות עבודה שאתה אוהב מאוד, במיוחד כשזה תינוק בבלוג שיולדת בעצמך וטיפחת במשך שבע שנים. ובמיוחד כשזו עבודה כל כך מדהימה שפעם הרגשנו כל כך השראה ושמחה להתעורר ולעשות כל יום. מה לא בסדר איתנו? אנחנו יודעים שזו עבודה חלומית. אנו מכירים בכך שזו הזדמנות של פעם בחיים. אנחנו יודעים שרוב האנשים שבנו משהו כזה יהיו מלאי השראה מתמיד. זה לא שאיבדנו את הכרת התודה, אני חושב שזה שאנחנו מרגישים שנפלנו מהתלם שלנו. אנחנו מרגישים שאנחנו מאכזבים אתכם שוב ושוב. זה הגיע למצב שבכל פעם שהקשנו לפרסם התאמנו.
אז בניסיון להפסיק למעוד ולהרגיש שאנחנו פשוט לא יכולים להחזיר את זה, אנחנו לוקחים הפסקה. אנחנו לא יודעים בדיוק כמה זמן נתרחק, אבל הניחוש שלנו יהיה לפחות חודש. בהחלט נבדוק אפשרויות אחרות לפרנסת המשפחה שלנו (משהו שהזכרנו ששקלנו עוד באפריל ). היה לנו את הניצוץ הלוהט של הבלוג כשהיו לנו עבודות יום ועשינו את זה כתחביב, אז אנחנו חושבים שזה יכול להיות שינוי טוב. אנחנו ניקח הפסקה גם בטוויטר, באינסטגרם ובפייסבוק, אבל הבלוג יישאר ציבורי כדי שתוכלו לגשת לארכיון מתי שתרצו.
המאבק הפנימי שלנו והמצב של הבלוג הזה הם לגמרי מעשה ידינו, וזה לגמרי בבעלותנו. נא לא לכעוס על אף אחד על כך שהוא כנה עם המשוב שלו בשבוע שעבר או להאשים אותם בכך שהם שולחים לנו אריזה. אנחנו נאבקים עם זה שמשהו לא מרגיש כבר זמן מה, ואחרי יותר מדי הכחשה ואנחנו נהפוך את זה לשיחות נפש, סוף סוף ביקשנו את המשוב שלך כי באמת רצינו לשמוע מה אתה חושב. זה היה קסום ועזר לנו. זה אפשר לנו לראות בבירור שאם יש לנו כבוד לבלוג הזה ולאהבתנו אליו, ולכם ולמה שהייתם רוצים לראות, אנחנו צריכים לקחת הפסקה אם אי פעם נרצה תקווה כלשהי לקבל חזרה למקום המהנה/האמיתי/ספונטני הזה שהיה פעם כשזה היה משהו שעשינו בשביל האהבה במקום למשחק הימור הגבוה של פרנסת משפחה.
לסיכום: אנחנו אוהבים אותך, אנחנו מודים לך, ומקווים שהבנת.
