הכינוי של אביו של ג'ון הוא אל צ'אפו והוא באמת אחד מהמודלים לחיקוי שלנו בניהול הכסף. זה לא שהוא נועל נעליים עם חורים או חי בלי נוחות של יצורים- הוא פשוט חוסך למה שבאמת חשוב לו (כמו רכב בגודל משפחתי ואפילו בית נופש שנאסף לנו) ומוותר על דברים שלא. חשובים לו באותה מידה (כמו ארוחות מפוארות בעיר וטלוויזיה בעלת מסך שטוח בגודל חדר). כמובן שהחלטה מה חשוב לך וחסכנות בתחומים אחרים היא באמת החלטה אישית (אז אם טלוויזיה בעלת מסך שטוח תעניק לך יותר שמחה ממיניוואן אתה בהחלט צריך ללכת אחרי הלב שלך ולחסוך בשביל זה!).
אבל הנקודה היא שטום ממש מסנן מולה במשך שנים כדי לשים למכונית חדשה, קונה אותה לאחר מחקר מקיף, ואז נוהג בה עד שיש לה כמויות שוברות שיא של קילומטראז' (שהעלות בממוצע היא הרבה פחות לשנה או למייל מאשר לרוב אנשים אי פעם יחשבו שזה אפשרי). סיפור אמיתי: הוא עדיין נוהג בניסאן קווסט משנת 1998 מתפקד במלואו עם למעלה מ-300,000 מיילים עליו (!) בעוד אשתו נוהגת בהונדה פיילוט חדש (הם חסכו לזה אבל הניסאן עדיין עובד אז המחשבות שלו הן למה לא לנהוג בו עד שזה מת?). בקיצור, האיש יודע על מה הוא רוצה לחסוך כסף והוא יודע על מה הוא רוצה להוציא אותו. והוא לא מפחד להפנות כספים מאזור אחד כדי להשיג משהו שיביא לו ולמשפחתו שמחה גדולה - שזו תמיד תכונה מכובדת.
למעשה התייחסנו גם אליו וגם לאבי כשענינו בגדול איך מתקצבים ומממנים כל כך הרבה פרויקטי עשה זאת בעצמך? שאלה לפני כמה חודשים (ראה עוד בנושא זה ממש כאן ).
ואחרי שקרא את הפוסט הזה, הוא שלח לנו אימייל מעורר השראה ובלתי נשכח שפשוט היינו חייבים לשתף (שימו לב: אנחנו תמיד נדהמים כשקרובי המשפחה שלנו דוא'ל אומרים שהם קוראים את הבלוג שלנו). אז בלי דיבורים נוספים, המילים הנבונות של טום פטרסיק:
אהב את שלך פוסט חסכני בבלוג ! דבר מצחיק: בדיוק התפעלתי מהעניבה הצבועה הנפוחה של ג'ון אתמול. אבל הלאה לנקודה העיקרית: לעתים קרובות מדי, חסכנות נתפסת באופן שגוי כוויתור, כאשר הנקודה האמיתית של החסכנות היא להשיג את מה שאתה באמת באמת רוצה. פעמים רבות אני חושב שעיקר החסכנות הוא לא באי-קנייה; הנקודה העיקרית של החסכנות - ואולי בחיים - היא לזהות מה מביא לך את התגמולים הגדולים ביותר וללכת בהתלהבות על הדברים האלה. כשקאתי ואני התחתנו, רכישת הבית הראשון שלנו הייתה מאמץ גדול, בסך הכל 27,500 דולר, אבל אהבנו כל דקה. ורכישת הבית הנוכחי שלנו הייתה מאמץ גדול יותר, אבל זו הייתה ברכה גדולה. ושניהם היו החלטות חסכניות. הנקודה היא שאם אתה כאדם באמת שואב הנאה גדולה ממשהו, ההתנהגות החסכנית היא ללכת על זה - בהתלהבות וחזיר שלם. למי אכפת אם אתה לא יוצא לארוחת ערב אם הכסף שאתה חוסך יכול להרשות לך את הדברים שאתה באמת רוצה? מה שמוותר אומר מעט בהשוואה להנאה שבבחירות הטובות יותר. -אהבה, טום/אבא
אז חשבנו לשתף אתכם במילים מעוררות ההשראה האלה מכיוון שהן חשובות לנו כל כך - ובגלל שרבים מכם נראים קשורים למקור הזה תפקיד ניהול כספים שהוא מתכוון אליו. ובעוד אנחנו עוסקים בנושא של עצות הורים נהדרות, האם אי פעם לימדו אתכם משהו מההורים שלכם (או בן משפחה אחר חכם מעבר לשנים שלהם) שהייתם רוצים לחלוק? נשמח לשמוע איזו מורשת קרובי משפחתך מעבירים ומעוררים השראה במשק הבית שלך.
